#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"תקלה. מה הדין ומדוע בכותב נכסיו לחבירו בצווח בקבלת השטר 2) שתק בקבלת השטר ואח""כ צווח 3) בזיכה לו ע""י אחר ושתק ולבסוף צווח? "	"1) לרשב""ם הנכסים הפקר וכל המחזיק בהם זכה,שאין מזכים לאדם על כרחו,ואינם של נותן שהרי סילק עצמו מהם. לתוס' (ד""ה כאן) יחזרו לנותן שלא נתן לו אלא על דעת שיקבל ממנו.<br>2) לרשב""ם קנה כיון שקיבל את השטר בשתיקה נתרצה לזכות במתנה, ומאחר שזכה בהם אין מועיל מה שצווח עד שיתננה בלשון מתנה לאחרים או שיפקירם. לתוס' הם הפקר <sup>רפו</sup>.<br>3) לת""ק קנה,דכיון ששתק כשזיכו לו נתרצה לקבלם ושוב אינו יכול לחזור בו.לרשב""ג יחזרו לנותן, דכיון שכשבאו למסור לו את השטר צווח הוכיח סופו על תחילתו שלא נתרצה במתנה, אלא להכי שתק דגנאי היה לו לצווח כל זמן שלא הגיע מתנה לידו. וס""ל לרשב""ג שדעת הנותן שאם המקבל לא ירצה את המתנה היא תחזור לנותן.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>רפו.  וביאר הרא""ש  (סי' נ)  שבצווח ואמר אי אפשי בה הפקירה.</span>"	בבא בתרא קלח. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תקלו. כתב נכסיו מהיום ולאחר מיתה והשאיר פירות מחוברים שעומדים ליתלש, של מי הם? 	"כתב הרשב""ם שאם כתב לבנו הרי הם של בנו <sup>רפז</sup>, אבל הכותב נכסיו לאחר הרי הם של יורשים, שדעתו של אדם קרובה אצל בנו יותר מאחר.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>רפז.  והרא""ש  (סי' מג)  כתב שהם של יורשים שכל העומד ליתלש כתלוש דמי .</span>"	בבא בתרא קלח:		
